פסק-דין בתיק ע"א 9202/12

1.        ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופטת הבכירה ח' ינון), מיום 9.12.2012, לפסול עצמו מלדון בת"א 29226-12-10.

2.        המערערים תבעו את המשיב בבית משפט השלום בתל אביב יפו בגין לשון הרע. טרם הגשת תביעה זו הגיש המשיב תביעה כספית נגד המערערים באותו בית משפט (ת"א 14727-11-10). תביעת המערערים נקבעה לדיון הוכחות לאחר שבישיבת קדם משפט החליט בית המשפט שלא למחוק את התביעה על הסף, כפי בקשת המשיב.

3.        המשיב הגיש בקשה לפסילת בית המשפט מלדון בכל תיקיו בטענה שהשופטת האמינה ל"שקרים פליליים" של המערערים וכי היא קשורה "לגורמים פליליים" האחראים להגשת התביעה נגדו. המערערים טענו מצידם שהמשיב הגיש בקשות לפסול לא פחות מ-10 שופטים בתביעות שונות המתנהלות בערכאות שונות וביקשו לחסום את התנהלותו.

4.        השופטת מצאה שהמשיב פתח כ-22 תביעות שונות וביקש כ-11 פעמים פסילתם של שופטים. לגופן של טענות קבעה השופטת כי אין לה ולא היה לה כל קשר לגורם פלילי בימי חייה, כי היא דנה בתביעות אזרחיות בלבד וכי העלאת טענה זו היא "לא רק הזויה אלא חמורה וקיצונית מכדי להעלותה נגד שופטי ישראל". השופטת קבעה גם שהמשיב הוא מתדיין סדרתי המגיש בקשות רבות מידי, לרבות בקשות פסלות, בתביעות בהן הוא בעל דין, כולל בתביעה שלפניה. השופטת הוסיפה שהשגות על החלטה שיפוטית ניתן להפנות לערכאת הערעור, וכי אין בעובדה שהמשיב לא מיוצג עקב חסרון כיס כדי לפטור אותו מלפעול על פי דין. לאור איום המשיב "לטפול כוונה פלילית" על השופטת וטענתו שפעלה לפי "השפעה פלילית מבחוץ", וגם, מאחר שהמשיב הודיע שיערער אם תידחה בקשת הפסלות, עלה ספק בעיני השופטת כיצד תמשיך לנהל את הדיון באופן תקין. משכך, החליטה לפסול עצמה מלדון בערעור. בעקבות החלטה זו הגישו המערערים את הערעור שלפניי.

5.        המערערים טוענים שהשופטת טעתה כשנעתרה לבקשת הפסלות. לדעתם, אין כל עילת פסלות, ואין כל ראיה לתמיכה בטענות הסרק שהעלה המשיב נגד השופטת. המערערים מפרטים את בקשות הפסלות הרבות שהגיש המשיב. לדבריהם, המותב הקודם החליט לפסול עצמו מלדון בתביעה בנימוק שלפיו מהבקשה שהגיש המשיב עולה שמדובר "בהקדמה לבקשת פסילה, וזו, למעשה, הפסלות היחידה שהתקבלה. על החלטה זו לא הוגש ערעור. לטענת המערערים, מדובר בשיטה קבועה של המשיב שנועדה להטיל מורא על השופטים כדי שישנו החלטותיהם לטובתו, עד כדי ניצול מובהק לרעה של זכות הגישה לערכאות. המערערים מציינים שבקשת הפסלות הוגשה בתביעה שהגיש המשיב נגדם (ת"א 14727-11-10), ואילו ההחלטה בבקשת הפסלות ניתנה בתביעה שהגישו המערערים נגד המשיב (ת"א 29226-12-10). בנוסף, טוענים המערערים כי בקשת הפסלות הוגשה בשיהוי, במטרה לסכל את ישיבת ההוכחות שנקבעה למועד סמוך. המערערים סבורים שההליכים הרבים בהם נקט המשיב, הכוללים בקשות, ערעורים ובקשות פסלות, לוקים בחוסר סבירות קיצוני ובחוסר תום לב ומצביעים על בעיה עקרונית באופן התנהלותו. לפיכך לדעתם, יש להשיב את הדיון לפני השופטת תוך השתת הוצאות לדוגמה על המשיב.

6.        בהתאם להחלטתי מיום 1.1.2012 השיב המשיב לערעור. המשיב מבקש לדחות את הערעור שכן מדובר, לדעתו, בפסילה מוצדקת לחלוטין. המשיב מתאר בהרחבה את הרקע לתביעות המתנהלות בינו לבין המערערים בבית משפט השלום. לדבריו, השופטת צידדה באופן אוטומטי בעמדת המערערים, ובין היתר, דחתה את בקשתו למחיקת התביעה על הסף. המשיב מוסיף כי מעולם לא איים על אף אדם וכי הרוב המוחלט של ההליכים שהוא מנהל קשורים לאותו עניין ונחוצים על מנת שיקבל את יומו בבית המשפט. המשיב מבהיר כי הגיש את בקשות הפסלות הן בתביעה שהגיש והן בתביעת המערערים, שכן גם בתביעה שהגיש שובץ אותו מותב.

7.        בטרם אדון בערעור אעיר תחילה כי גם בתשובה לערעור זה, כמו בבקשת הפסלות, אין המשיב בוחל במלים וסגנונו אינו מקובל בהליכים משפטיים. השימוש בלשון כה בוטה והטחת האשמות בשופטים ללא כל בסיס מקשה על קיום בדיקה עניינית ורצינית של הטענות, זאת בשעה שבקשה לפסילת שופט מחייבת רצינות בטרם יוטל צל כבד על השופט אישית ועל מערכת השפיטה כולה (השוו: ע"א 3784/10 פלונית נ' פלוני(4.1.2011)). עוד יצוין, כי שופטת אחרת כבר פסלה עצמה מלדון בתובענה שהגיש המשיב נגד המערערים. אומנם, ההחלטה על אותה פסילה עצמית ניתנה בלא שהמשיב הגיש בקשת פסילה פורמלית, אך אף שם טען טענות דומות שהיוו  "הקדמה לבקשת פסילה" (החלטה של כב' השופטת ר' ניב מיום 19.6.2011).

8.        דין הערעור להתקבל. מעבר לעובדה שנראה כי טענת הפסלות הועלתה תוך שיהוי, ובניגוד לאמור בתקנה 471ב לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, יש טעם בטענת המערערים לפיה לא התקיימה במקרה דנא עילה המצדיקה את פסילת בית המשפט. אכן, מדובר במקרה של פסילה עצמית, בו יש לתת משקל לתחושותיו של השופט הסובר כי אין זה מן הראוי שידון בתיק. על כן, ההתערבות של בית משפט זה בהחלטת בית משפט לפסול עצמו מלדון בהליך מסוים תהא נדירה יותר מאשר במקרה ההפוך, של דחיית בקשת פסלות. עם זאת, המבחן לפסילת שופט, בין אם מדובר בפסילה עצמית ובין אם מדובר בסירוב לפסילה, הוא אובייקטיבי, ולפיכך, להתחשבות בעמדת השופט לפסול עצמו יש גבולות. גבולות אלו נקבעים על פי אמת המידה המקובלת של חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים (למשל, ע"א 7550/11 פלוני נ' פלוני (8.12.2011); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 24-23 (2006)). אף יש להבחין בין מקרים בהם השופט קבע שהוא פוסל עצמו לבקשת בעל דין או בשל האווירה שנוצרה באולם לבין מקרה בו קבע השופט במפורש שדעתו ננעלה (מרזל, בעמוד 355).

9.        זאת ועוד, אין לתת יד לניסיון להטיל מורא על שופטים עד כדי סיכול ההליך השיפוטי התקין. יש למנוע מצב בו בעל דין מנסה להביא להחלפת השופט באמצעות הפצת איומים נגדו (מרזל, בעמוד 227). הגשת בקשות פסלות חסרות יסוד כל אימת שהחלטות שנתנו שופטים אינן לשביעות רצון בעל דין מהווה ניצול לרעה של זכות הגישה לערכאות, ויש לגנות התנהלות זו מכל וכל (השוו: ע"א 6575/11 פלוני נ' פלונית (9.10.2011)).

10.      מעיון בערעור ובתשובת המשיב עולה כי המשיב הגיש בקשות פסלות רבות בתיקים שונים בהם הוא בעל דין. מדובר, אפוא, במתדיין טרדן, המטריד שופטים שהחלטותיהם אינה לשביעות רצונו, בהגשת בקשות חסרות שחר לפסילתם. לעתים המשיב מגדיל לעשות בהגשת בקשה "מקדימה" להגשת בקשת לפסילת השופט אם החלטה שתינתן לא תהא לשביעות רצונו. ההתעסקות בבקשות הרבות שמגיש המשיב, לרבות בקשות הפסלות, גוזלת זמן שיפוטי המיועד למתדיינים אחרים ופוגעת בהם,  שכן הם נאלצים להמתין זמן ממושך עד לשמיעת עניינם. מדובר ביצירת הליכי סרק הגוזלים ממשאבי הציבור המוגבלים מטיבם. מתדיין המתנהל בצורה זו, ראוי שיישא, למצער, בעלויות ההליך שיזם (השוו: ע"א 11040/08 פלוני נ' פלונית(22.3.2009)). בנסיבות אלו, המענה למתדיינים דוגמת המשיב, אינו פסילת השופט, אלא השתת הוצאות לטובת אוצר המדינה, בנוסף לחיובו בהוצאות בעל הדין שכנגד. אם המשיב הוא התובע בערכאה הדיונית, ניתן לשקול גם את חיובו בהפקדת ערובה להוצאות בטרם יימשך הטיפול בתביעתו. מכל מקום, פסילה עצמית של המותב אינה הדרך הראויה לטיפול במתדיינים סדרתיים דוגמת המשיב, ומשמעות הפסילה היא, במקרים אלו, שעל מותב אחר ייפול הנטל לדון באותו עניין. נוכח התנהלותו של המשיב, ניתן להניח שטענות דומות יועלו מצידו נגד השופט או השופטת שהתיק ינותב אליהם, וכך חוזר חלילה. מובן שאין לאפשר זאת.

11.      במקרה דנא תהתה אומנם השופטת אם תוכל להמשיך לנהל את הדיון באופן תקין. ואולם, הרקע להחלטתה לפסול עצמה נובע מאיומי המשיב ומטענותיו בנוגע להשפעה פלילית עליה, כביכול. בנסיבות אלו לא קמה עילה אובייקטיבית לפסילת השופטת. יש לזכור כי הזכות לשבת בדין היא גם החובה לעשות כן, והשתחררות בלתי ראויה של השופט מהדיון במשפט עלולה לפגוע בהגינות המשפט ובאמון הציבור (למשל, ע"א 3185/11 פלוני נ' פלוני(4.7.2011)).

12.      הערעור מתקבל, אפוא. החלטת הפסלות מבוטלת. ההליך יוחזר לשופטת ח' ינון בבית משפט השלום בתל אביב יפו להמשך דיון.

           המשיב יישא בשכר טרחת עורך דינם של המערערים בסך של 10,000 ש"ח וכן בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 5,000 ש"ח.

           ניתן ביום, כ"ג בשבט התשע"ג (3.2.2013).

           תוקן היום, א' באדר התשע"ג (11.2.2013).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    דז

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il